מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית אשר מביאה להרס הדרגתי של תאי מוח.
עיקר פגיעתה הוא בתפקודים מנטאליים – ירידה ביכולת שכלית, בזיכרון,
בתפקודים נפשיים שונים, הופעת בלבול, הזיות ומחשבות שווא וירידה כללית בתפקוד הקוגניטיבי –
עד למצב של אובדן מוחלט של יכולת התפקוד וביצוע פעולות יום יומיות כתוצאה מהתנוונות רקמות שונות במוח
[2]. תחילת המחלה מתאפיינת בפגיעה בביצוע פעולות מורכבות כגון הפעלת ציוד ונהיגה וירידה בזיכרון קצר הטווח.
כאשר המחלה מתקדמת, עלול להתפתח שיטיון שבו מאבד החולה את יכולתו לבצע פעולות פשוטות, כמו דיבור,
שליטה על הסוגרים, אכילה, שינה, ובמיוחד הוא צפוי לפגיעה חמורה בזיכרון,
עד כדי חוסר יכולת להיזכר בשמו ובזהותו [3]. שכיחותה של מחלת אלצהיימר עולה עם הגיל [4].
אלצהיימר הינה מחלה סופנית, אשר בממוצע גורמת למות החולה תוך 10 שנים מיום הופעתה.
תסמינים
המחלה מתפתחת באיטיות. בתחילה, התסמין הראשון יכול להיות שכחנות קלה,
אשר, לעיתים תכופות, נראית בשוגג כירידה בזיכרון הקשורה לגיל (לרוב רובם של הסובלים משכחנות קלה אין מחלת אלצהיימר).
בשלב המוקדם של מחלת אלצהיימר, עלולים החולים להתקשות בהיזכרות באירועים שזה עתה קרו, בפעילויות,
או בשמות של אנשים מוכרים או של חפצים מוכרים. הם עלולים שלא להיות מסוגלים לפתור בעיות מתמטיות פשוטות [5].
עם התקדמות המחלה, התסמינים קלים יותר לאבחון והופכים לרציניים כדי לגרום לחולים או לבני משפחתם לפנות לסיוע רפואי.
השכחנות מתחילה לשבש את שגרת החיים. אנשים הנמצאים בשלבים האמצעיים של מחלת אלצהיימר
עלולים לשכוח איך לבצע מטלות פשוטות כמו צחצוח שינים או סירוק שיער. מחשבתם אינה בהירה.
הם עלולים להיכשל בזיהוי אנשים ומקומות מוכרים ולהגיע עד למצב שהם לא יודעים מה שמם ואינם מזהים
את בני משפחתם. מתעוררים ליקויים בדיבור, בהבנה, בקריאה או בכתיבה. מאוחר יותר, החולים הופכים
לחרדתיים או לתוקפנים, ולעיתים נעלמים לפתע מביתם; במצב זה, הם זקוקים להשגחה ולטיפול מלאים [5].
